התרבות המינואית ערש תרבות אירופה
הומרוס קרא לו אי האלוהים, ולא בכדי. מלבד המיתוס ההומרי, הגורס כי זאוס, אבי האלים נולד במערה בכרתים – האי הוא התשובה הארצית לגן-עדן.
מפרצים כחולים בגווני תכלת וטורקיז, מטעי זיתים, כרמים עצומים וצמחיה עשירה ממלאים את האי הגדול ביותר באיי יוון. בעבר התקיים האי מחקלאות, אולם זה כבר יותר מ- 10 שנים שיותר ויותר אנשים פונים לעבוד בתיירות. התיירות הנרחבת מביאה לכך שבתי מלון ואתרי נופש נבנים בכרתים בקצב מהיר. החוף המזרחי והחוף הצפוני של האי מפותח במיוחד, כשבדרום ומערב ניתן למצוא עדיין חלקים בתוליים, אם כי מספרם הולך וקטן.
היסטורית האי עשירה ורצופת כיבושים, דבר הנובע ממיקומו האסטרטגי של האי, המקשר בין שלוש יבשות- אירופה אסיה ואפריקה. זהו ביתה של התרבות העתיקה ביותר באירופה – התרבות המינואית, שראשיתה באלף השני לפני הספירה. לזכותה יאמר שהיתה הציוויליזציה הראשונה באירופה . הארכיאולוג, סר ארתור אוונס, גילה בשנת 1900 את קנוסוס, וחקר את תולדות התקופה המינואית. אותו אוונס, הוא זה שהעניק לתקופה את השם, על שמו של המלך מינוס, בנו של זאוס.
מבין הממצאים הרבים, שהותירו המינואים ציורי הקיר, היו אלו ששבו את דמיונם של ארכיאולוגים, מומחים וחובבים כאחד. המסר שהם מביאים הוא של חברה שהיתה חזקה, אמידה, עליזה ואופטימית. בהשוואה לציורים הביזנטים, שהושחרו ע"י עשן נרות, הציורים המינואים עם צבעיהם הרעננים והבוהקים נראים כאילו צויירו אתמול.
המינואים הקימו מדינות מלוכה (מה שנקרא ערי מדינה), בזו אחר זו ובהם בנו את מרכזי הארמונות המפורסמים של מליה, קנוסוס ועוד. המינואים הפכו את האי למעצמת מסחר ימי והתפרסמו בזכות חפצי האומנות המדהימים שלהם, שאין שני להם בעולם העתיק. הציירים והקדרים המינואים מציגים בפנינו את שיא העידון אליו יכולה האמנות להגיע.
התפרצות הר געש בסנטוריני ש- 1450 קטעה את התרבות המינואית בשיאה, אולם החיים על האי לא פסקו. ימאות ומסחר עם עמים אחרים, הפניקים, הסורים, המצרים, פתחו אופקים חדשים. ערים חדשות נוסדו וזאת עד הכיבוש הרומי.
בתקופה הערבית (842 עד 961), נוסדה הירקליון ועוד ערים רבות ביניהן רתימנו וכניה והוקמו בהן ביצורים שהיו חיוניים להגנתן. בתוך הערים התפתחו רחובות עם סמטאות צרות ומפותלות ובתי מגורים, שנחצו ע"י כיכרות ציוריות, מזרקות כנסיות וארמונות שאת שרידיהם ניתן לראות עד היום.
בשנת 1204, בעקבות מסעי הצלב, השתלטה על האי הרפובליקה הקתולית , כאשר השלטון הונציאני החדש רואה בכרתים העשירה בסיס למסחר עבור מזרח הים התיכון. הם בנו נמלים ומבצרים מרשימים ביותר, כבישים ומפעלי מים. בשנת 1452 בעקבות כיבוש קונסטנטינופול ע"י העותמנים, רבים ממשכילי יוון מדרימים לאי שהפך מרכז תרבות, והחל אף ליצא משכילים לאיטליה. האישיות המפורסמת ביותר מהימים ההם, היא ללא ספק, דומניקוס תיאוטוקופוליס, הידוע יותר בכינויו אל גרקו. אל גרקו וציירים אחרים ציירו ציורים נהדרים של הבתולה וישו.
בשנת 1699 נפלה כרתים בידי העותמנים. אחת משיטות ההישרדות של הכרתיים היתה לנסות להשתלב בשלטון הכובש ורבים מהם התאסלמו. אולם התושבים לא באמת השלימו עם השלטון הזר. בראש ההתקוממות הראשונה נגד העותמנים בשנת 1770 עמד יואניס דאסקאלויאניס. התקוממות זו היוותה תקדים למעשי מרד רבים. מלחמת העצמאות של יוון (1821 עד 1832) היתה זו שניתקה סופית את יוון מהעותמנים. בין הקרבות המפורסמים במלחמה היה קרב ארקדי בשנת 1866 בו נהרגו כרתים רבים על מזבח העצמאות .
בהתערבות המעצמות הגדולות זכתה כרתים לעצמאות בשנת 1898 ובשנת 1913 התאחדה עם שאר יוון. במלחמת העולם השנייה כבשה גרמניה את כרתים, וכל הגברים באי התגייסו למאבק בכובש הזר. התקוממות גרמה לפעולות גמול קשות מצד הגרמנים, כפרים רבים נמחקו מהמפה ותושביהם נורו ונהרגו. המחתרת הכרתית שיתפה פעולה עם הבריטים כנגד נגד הגרמנים, עד גירושם מהאי, אולם האי עצמו נשאר עני ביותר, ואחרי המלחמה היתה הגירה שלילית לאירופה, ארה"ב ואוסטרליה. רק בתחילת שנות השבעים עם תנועת התיירות החל האי להתאושש.
האי כרתים מחולק אדמיניסטרטיבית לארבעה מחוזות. המחוזות הם: לסיתי, הירקליון, רתימנו וחאניה.
אל העיר הירקליון כדאי להגיע מן הים אז נשקף הנוף המקסים ביותר של העיר. ככל שמתקרבים, חומות העיר חולשות על הרקע כשהם מקיפות בשלמות את העיר העתיקה. חלקים רבים בעיר שוחזרו, אך עליהם מעפילים הרעש והאבק הממלאים את העיר כולה.
בעיר הירקליון קל להתמצא. 2 הכיכרות הראשיות בעיר הן ה- וה -. את כיכר, קל לזהות מיד על ידי מזרקת מורוסיני המפורסמת (הידועה יותר בשם – מזרקת האריה). הכיכרות מהוות את ליבה של העיר המשמשת גם כצומת דרכים מרכזית וגם כמרכז חיי היום-יום. הכיכרות מלאות בבתי קפה, מסעדות וחנויות, כשבסמוך להן נמצא המוזיאון הארכיאולוגי של העיר. באוספי המוזיאון תמצאו כמעט כל פריט פרה-היסטורי ומינואי שנמצא בכרתים, וכולל גם אולם המכיל ציורי קיר מרהיבים ביופים מקנוסוס ואתרים אחרים.
מוזיאון חשוב נוסף בהירקליון הוא המוזיאון ההיסטורי של כרתים, בו תוכלו למצוא גם תיעוד להיסטוריה המודרנית של כרתים. בין המוצגים במוזיאון ניתן למצוא את החדר שמוקדש לסופר יליד כרתים ניקוס קזנצקיס , שפרסומו הגדול בא לו מהספר זורבה היווני, שמאוחר יותר עובד לסרט.
שרידים רבים לתקופה הונציאנית (1462 עד 1562) נשארו בהירקליון. ביניהם ביצורים מרשימים עם שבע מצודות וארבע שערים.
המבצר הונציאני רוקה אל מארה נמצא בקצה המזח של הנמל הישן. המבצר פתוח בימים שלישי עד ראשון בין השעות 08:30 עד 15:00. הכניסה בתשלום.
שריד נוסף לתקופה הונציאנית היא אותה מזרקת מורוסיני המפורסמת. שבה יוצאים מים מארבעה אריות אל שמונה תעלות מקושטות בצורת U. על בניית המזרקה שנבנתה בשנת 1628, הורה פרנציסקו מורוסיני בעת שהיה מושל כרתים.
ממול נמצאת בזיליקת סאן מרקו, בעלת שלושת המעברים, מהמאה ה- 13. בזיליקה זו שופצה פעמים רבות וכיום היא מהווה גלריית תערוכות.
מעט מצפון תוכלו למצוא את שורת העמודים הוונציאנים מהמאה ה- 17, שהיא בעצם גרסה ונציאנית של מועדון לגברים, אליו הלכו הגברים האריסטוקרטים לשתות ולדבר על מאורעות היום.
מהירקליון כדאי לקפוץ אל קנוסוס הנמצאת במרחק של במרחק של 5 קילומטרים דרום-מזרחית להירקליון. ואם חפצתם להמשיך את היום ברוח ארכיאולוגית, תוכלו לבקר גם באתרים:
גורתינה, פסטוס ואיה טריאדה Ayia Triadha, הנמצאים דרומית להירקליון.
מטלה הוא החוף הטוב ביותר במחוז הירקליון, והוא חביב על התיירים גם בזכות המערות המפורסמות שנחצבו הצוקים הגבוהים שמעליו. מקום נוסף לנפוש בו הוא אתר הנופש מליה המוקם כ-31 קילומטרים מזרחית להירקליון. האתר הוא מסחרי וצפוף – בעיקר בזכות רצועת החוף החולית שלו, המספקת את כל הדרוש לאוהבי המותרות והחיים הטובים.